הקמת עסק זהו עסק רציני בפני עצמו העומד בניהול סיכונים לא קטן. סטטיסטית, מרבית העסקים לא צולחים את שלוש השנים הראשונות שלהם. על אחת כמה וכמה, בעת משבר כלכלי גדול עימו מתמודד המשק בימים אלו.
אומרים ש"כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים", ואולי זה בעצם ההסבר לתופעה שקרתה בנהריה.
נחזור קצת אחורה בזמן.
חודש ינואר האחרון, הגלים בנהריה באמת התחזקו והעיר ספגה מכה קשה עקב הצפות כבדות לאורך נהר הגעתון אשר חוצה את מרכז העיר, באזור בו נמצאות החנויות והמסעדות. ההצפות גרמו לנזקים רבים הנאמדים במיליוני שקלים, עסקים נסגרו ונפגעו, ואם כל זה לא מספיק, קצת יותר מחודש אחרי הגיעה המהלומה השנייה- הקורונה.
הגל הראשון, התפשטות המחלה והסגר הביאו את בעלי העסקים בעיר שוב לסגירה בתקופת הקיץ, אשר הייתה אמורה להיות הרווחית ביותר עבורם.
אז מה מביא יזמים צעירים, בעלי בר מצליח בעיר מזה שמונה שנים, ״להוליד לו אח קטן״ בשלהי הגל השני והקשה עוד יותר?
אסף בנימין, תומר וולף ואדיר ינוביץ הקימו לפני קצת יותר משבועיים את ״ימה בר-אוכל״. הפתיחה הרשמית הייתה אמורה להיות בדיוק ביום בו התכנסה הממשלה בדיון סגירת המסעדות שוב.
כאשר הסתמן שהמסעדות עלולות לסגור את דלתותיהן, החליטו ב״ימה״ לחכות שהמצב יתבהר לפני שיצטיידו בסחורה טרייה שעלולה הייתה להיזרק. הודות ל״עקביות״ של מקבלי ההחלטות כבר בערב שלמחרת הברז נפתח. לא, לא של מענקי הממשלה, ההוא של הבירות.
את אסף בנימין, אחד מההורים של הימה, פגשתי השבוע כדי לברר כמה פנטזיות או מציאות עומדות מאחורי פתיחת המקום, דווקא עכשיו.
כפי שהריון הוא לעיתים דבר מתוכנן, כך גם פתיחת עסק. על המקום (הפיזי) הם מפנטזים כבר שנים, ואפילו על המוזיקה שישמיעו והאוכל שיגישו. הם החליטו ללכת על זה והכל תוכנן בצורה מוקפדת עד לפרטים הקטנים, למעט הקורונה, שתפסה אותם לא מוכנים.
אז למה בכל זאת עושים את הצעד ופותחים עסק בתקופה כזו? כי הכל היה כבר מוכן. העסק הוא עונתי והקיץ כבר כאן, הוא מאפשר ומקיים את כל ההגבלות: הישיבה כולה היא בחוץ- באוויר הפתוח, מתפרסת על פני מרחב גדול, די קלאסי לתקופה הנוכחית.
אסף (34, נשוי+4), מספר שהמניעים שלו הם לא רק כלכליים. לפתוח עסק זה לפתוח את הנשמה, להביא למקום אופי, תוכן ואהבה.
בר-האוכל נפתח כל ערב בשעה 18.00, ובימי שישי ושבת
ב- 12.00. המטרה היא להביא לקהל הנהרייני בשורה חדשה, מקום שהוא בוגר ומספק חווית בילוי רגע לפני הים (הוא ממש ממול). הייחודיות היא כמו בבר הראשון שלו ("מנדל בר") – האווירה.
״אווירה היא לא משהו שאפשר לקנות. רק ליצור״ אומר אסף.
על אף שהמקום לא קטן, די קשה לפספס את התחושה האינטימית והמשפחתית.
המלצרים והברמנים יזכרו את השם שלכם וקרוב לוודאי שיגישו לכם את המשקה האהוב עליכם אפילו לפני שתבקשו.
וזה סוד הקסם.
הבר, השולחנות, המאפרות, ואפילו הבאקט של הסכו"ם, לכל דבר היה נראה שיש כוונה וסיפור.
את הלימונאוזו של הימה (קוקטייל אוזו ולימונענע), מזמינים מבר הבנוי מעץ עם חלונות ותריסים שאפשר להגיף, הבאקט של הסכום תמיד ערוך ומוכן עם אקסטרה מפיות, שחווית האכילה תהיה מהנה ולא תחווה באמצע שום הפרעה אם המלצרית לא ערכה לך כהלכה.
תפריט האוכל מגוון, מסביצ'ה ("דג ים שטבע מזמן") ועד לג'חנון של שבת בבוקר. את חומרי הגלם הם קונים מיצרנים קטנים ומקומיים שהם כבר חברים, חשוב להם שהכל יהיה מהחומר הכי איכותי, גם אם זה קצת פחות ריווחי.
הסיפור של אסף והחברים שיוצרים לא מעט שנים חווית בילוי בעיר, מלמד שיעור חשוב באופטימיות ותעוזה- גם משברים מולידים דברים מוצלחים: הרקע לסיפור לא חייב להיות ורוד, המציאות לא תמיד תאיר פנים, ומגיפה עולמית פתאומית יכולה לטרוף קלפים, אבל לא להוציא את האוויר מהמפרשים לחבר'ה האלו הצעירים.
לחיי העסקים, לחיי המקומות הקטנים והגדולים.
